האם להיות לבד זה להיות בודד?
לבד הוא עובדה של מצב נתון " עכשיו אני לבד בבית"
בדידות היא תחושה, אפשר להיות בחדר מלא אנשים ולהרגיש בודד,
מה עושים?
בדידות זו בחירה?
ואז הגיעה הקורונה –
וכפתה עלינו בידוד חברתי.
חלקנו קיבלנו זאת כהזדמנות לקחת רגע לעצמנו,
רגע בו גילינו דברים חדשים,
העזנו לתת מקום לחלומות במגירה,
פיתחנו תחביבים,
בישלנו, עשינו ספורט בלי חדר כושר , קראנו ספרים,
דיברנו עם ה-"שדים" הכי מפחידים,
ולמדנו לאהוב ולהכיר את עצמנו מבפנים.

המילה "בידוד" עשויה להעלות בנו תחושות לא נעימות
עבור חלקנו זו הייתה תקופה מפחידה וחונקת,
בעיקר עבור אלו הנטענים מאינטראקציות חברתיות,
ומתמלאים באנרגיה כשהם בסביבת אנשים.
מתי הייתה הפעם אחרונה
בה בילית לבד עם עצמך?
ללא שום תקשורת עם הסביבה
בלי שום מסכים ואורות מהבהבים?

היכולת שלנו לבלות לבד עם עצמנו
כמעט ונעלמה.
בדור של המסכים הותרנו את האדם הכי קרוב אלינו בצד.
רגע אחד של "שעמום" ומיד ביד מופיע הנייד.
[ וזה במקרה הטוב כשהנייד עוזב את היד לפעמים]
ריצוד האורות, הקצב המהיר ושפע המידע בקצות האצבעות –
כל אלו מסיחים את דעתנו ומסתירים את עצמנו.

התקופה הזו של הקורונה נתנה לנו הזדמנות להכיר
את הייחודיות שבכל אדם ואדם.
"הלבד" עשוי להרתיע, אך בתוך "הלבד" טמון כח
שמאפשר לנו להתקרב אל עצמנו,
אם נאפשר לעצמנו לכבות את שלל המסכים,
להיות מנותקים מכל הגירויים החיצוניים.
שמסתירים את מי שאנחנו באמת גם מעצמנו וגם מהסביבה.
נוכל להתחיל להכיר את עצמנו וכמו שאנו נראה את עצמנו כך גם הסביבה תראה אותנו.
כדאי לכם תופתעו לגלות על עצמכם דברים מדהימים.

בשונה מבדידות,
הלבד הוא מתנה המעניקה לנו אפשרות להתבוננות עמוקה פנימה לתוכנו, מאפשרת חשיבה עצמית עמוקה,
וקוראת לנו להתחבר אל עצמנו.
זהו הצעד הראשון בדרך אל השקט הפנימי.